<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך טבי</h1>
<h2>דף לד.</h2>
ונר' נמי הא דאורי רב חסדא למשדי הנהו מעות בנהרא דכל היכא דאיכ' למיחש דאי מטרחינ' עליה להוליך לים המלח לא טרח ואדהכי והכי אתי לידי תקלה מוטב דלישדינהי לאלתר בנהרא דמילת' דלא שכיחא היא שימצאו ודוקא בנהר גדול והא דאמרי' לים המלח בכל מקום במקום מזומן לים המלח דומיא דהיה מהלך בספינה [שם כ"ח ע"א] ואין לומ' חילוק יש במעות של פדיון הקדש ופדיון ע"ז לאיסור עצמו דהא כי פליגי ר' יהוד' ור' שמע' בפטר חמור דלר' יהוד' אסור מחיים מסקינ' בפ"א דבכורות [י' ע"ב] דבין בהנאת גופו בין בהנאת דמיו פליג, והכא נמי כיון דנתפס המעות תחת האיסור לא שנא, ואע"ג דשכר יין נסך קנס הוא, פדיון ע"ז אינו קנסא אלא איסור גמור דהא גלי רחמנ' כמוהו [דברים ז'] ובחליפי חליפין הוא דפליגי ר' ישמעאל בר' יוסי ורבנ' כדאית' בפ"ר ישמעאל [ע"ז נ"ד ע"ב], ונר' הא דתניא דנקבר' אפרן מותר לא קאי אקדשים כגון שהפילו אלא אשאר כגון שור הנסקל וכל הנהו דחשיב התם, וק"ל כיון דכל הנקברין אפרן אסור וצפרי מצורע מן הנקברין כדתנן הכא במס' נגעי' בבבא ראשונ' [פי"ד מ"א] כיצד מטהר את המצורע מביא פיילי של חרש וכו' ומביא שתי צפרים דרור שחט אחת מהן על כלי חרש ועל מים חיים וחפר וקברה בפניו נטל עץ ארז ואזוב ושני תולעת וכו' עד טבל והזה ז' פעמי' וכו' הא דאמרי' בכמ' דוכתי [יומא ס' ע"א] משום דהוי תרומת הדשן ועגלה ערופה שני כתובי' הבאין כאחד ואין מלמדין ופרכי' ושנינן למ"ד מלמדין תרי מיעוטי כתיבי, ותימ' דלא משני משום דהוי תרומ' הדשן ועגלה ערופה וצפרי מצורע שלשה כתובי' הבאין כאחד, ומצ' שאף ריב"א הלוי מתקשה בה בפ' הוציאו לו [ס' ע"ב], ואמ' לפי דאיכ' למאן דלא מתסרא מחיים אלא לאחר שחיטה אהכי לא שייך בה למימ' הכי, דבפלוגת' לא איירי, ואעפ"כ גימגם בה. ונ"ל הסודר דאינו תירוץ הא בכמה דוכתי מסקינ' דאיכ' למ"ד דאף עגלה ערופה אינה נאסרת אלא לאחר עריפה כדפליגי רבה ורב המנונא בפ' אחרון דכריתות [כ"ד ע"ב] דרבה אמ' לאחר עריפה ולית ליה דר' ינאי דאמ' ירידתה לנחל איתן אוסרתה ורב המנונא דאמ' מחיים מוקי לה כתנאי וכדאית' נמי בפ' אותו ואת בנו [חולין פ"ב ע"א] ואפי' הכי בדברי הכל ילפינן מעגלה ערופה ואמרי דגלי בה קרא דאע"ג דנעשת מצותה מתסרא ומאי שנא צפרי מצורע, ונ"ל דהיינו טעמ' דכיון דנערפה העגלה אין שום מעשה מעכב עוד בעשייתה דרחיצת ידי הזקנ' ומה שהזקנים קורין כפר לעמך ישר' אין אותו מעשה תלוי בעגלה אבל ציפור השחוטה כיון שלאלתר קוברה כשקבל דמה בפילי של חרש ועדיין עיקר הכשר מצותה לא נעשת שהרי לאחר קבורתה צריך טבילה ושלשת המינין לטבול ולהזות נמצא שלא נעשת מצותה בשעת קבורה היל' עומדת לעולם באותו איסור אבל אם קודם קבורה היה עושה טבילה והזיה ואפי' הכי היתה אסורה ודאי שייך למיפרך, והשת' לא קש' ולא מידי.
